החלטה
1.המבקשת נדרשה להשתתף בקורס נהיגה נכונה מטעם משרד הרישוי. הקורס התקיים בבית ספר רמות בבאר שבע, למשך 3 ימים, החל מתאריך 26.12.11, בין השעות 17:00 ל-21:00. לשיטתה, ביום הראשון בו השתתפה בקורס, בתאריך 26.12.11, משתתפים רבים בקורס ואף מנהלות הקורס, עישנו בתוך מבנה ביה"ס, בניגוד לחוק, והעשן נכנס לכיתה בה למדה. כתוצאה מחשיפתה לעשן הסיגריות ולאור היותה סובלת מפיברומיאלגיה ואלרגיה לריחות עשן, מצבה הבריאותי הוחמר והיא נזקקה לטיפולים רבים, דבר שהוביל להיעדרות ממושכת מעבודתה. המבקשת טענה, כי עקב היעדרותה הממושכת מעבודתה, היא נאלצה לנצל את מלוא ימי המחלה שעמדו לרשותה, 35 ימי חופשה ואף להוריד מהיקף משרתה (ל-75%). כן ציינה, כי לאור ההחמרה המידית במצב בריאותה, לא השלימה את הקורס לנהיגה נכונה. לאור האמור, הגישה המבקשת תובענה לביהמ"ש לתביעות קטנות כנגד המשיבות, במסגרתה תבעה את הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, וביקשה לפצותה בסך של 30,000 ₪. כן ביקשה, שבית המשפט יורה על קיום הקורס בתנאים התואמים את מצבה הבריאותי, ובאין כאלה, יפטור אותה מהשלמתו.
המשיבה 1 הגישה כתב הגנה מטעמה, ואילו המשיבה 2, בטרם הגשת כתב הגנה, ביקשה להעביר את הדיון בתביעה לבית משפט השלום, בנימוק שבית משפט לתביעות קטנות אינו המותב המתאים לניהול תביעה זו, שכן, כעולה מכתב התביעה, יידרש דיון מורכב, לרבות שמיעת ראיות בהיקף נרחב מזה המקובל בבית משפט לתביעות קטנות.
בית המשפט, לאחר שעיין בבקשת המשיבה 2 ובתגובת המבקשת, קיבל את בקשת המשיבה 2 והורה על העברת הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע.
על החלטה זו הוגשה הבר"ע נשוא החלטתי.
2.המבקשת טוענת בבקשתה, כי בית המשפט טעה בקובעו כי יש להעביר את הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע, וכי היה עליו לדון בתביעה בעצמו. לשיטתה, עצם העברת הדיון לבית משפט השלום ואילוצה להגיש חו"ד רפואית, יהוו מחסום דיוני, יפגעו בזכות הגישה שלה לבית המשפט, ויגרמו לה עוול גדול; מטרתה של המשיבה 2 בהעברת הדיון לבימ"ש השלום היא התדיינות במסגרת "נוחה" יותר מבחינתה; למשיבה 2 אינטרס בגביית אגרה גבוהה יותר עם העברת התביעה לבימ"ש שלום; לא מדובר בדיון מורכב, לא מבחינה משפטית ולא מבחינה עובדתית, מכיוון שאין הכחשה בעניין האחריות וסכום התביעה קטן יחסית. לאור האמור בקשה לבטל את החלטת בית המשפט ולהורות על השבת התביעה לבימ"ש לתביעות קטנות.
3.סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 קובע, כי פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות ניתן לערעור ברשות. החוק נוקט באופן מפורש בלשון "פסק דין", ולפיכך, ספק אם קמה למבקשת הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה להעברת הדיון לבימ"ש השלום.
אולם, גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי יש להתערב בהחלטת ביהמ"ש קמא.
סעיף 60 (ב) לחוק בתי המשפט קובע:
"בית המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה-שכנגד ולהעבירן לבית משפט שלום, אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן, או אם ראה שהתביעה הוגשה בידי תובע שכבר הגיש באותה שנה באותו בית משפט יותר מחמש תביעות..."
ביהמ"ש לתביעות קטנות לא נועד לאפשר התדיינות בשאלות משפטיות מורכבות, כאשר במקרים שכאלה, רשאי ביהמ"ש להעביר את התובענה לבירור בפני בימ"ש השלום. לתובע אמנם מוקנית הזכות לבחור אם להגיש את התביעה לבית משפט לתביעות קטנות (אם הוא עומד בקריטריונים) או לבית משפט השלום, אולם, לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב אם להעביר את התביעה לבית משפט שלום, ודי "אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן" כאמור בסעיף 60(ב) לחוק.
ובעניינו, לא מדובר בתובענה כספית שבירורה העובדתי קל, אלא בתובענה בה יידרש בירור עובדתי מעמיק בנוגע למצבה הבריאותי של המבקשת והקשר הסיבתי בין מחלותיה למצבה הנוכחי ולעישון הנטען במהלך הקורס. כן, יידרש בירור מעמיק בשאלות משפטיות שונות, כולל אחריות המשיבות למצבה של המבקשת.
4.לפיכך, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת ביהמ"ש קמא, ועל כן דין הבקשה להידחות.
משלא נתבקשה תגובת המשיבות - העירבון על פרותיו יוחזר למבקשת.
המזכירות תודיע.
ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ג, 10 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.
השופטת רויטל יפה-כ"ץ
ס. נשיא